• hp-cat-people
אנשים

על הקסם: ראיון עם המעצב גיאורג באלדלה | חדוה | 15 בפברואר 2012

נרות צפים בחלל האוויר מעלים הרבה אסוציאציות: קסם, נוסטלגיה, אולי רומנטיקה. הנדסה אינה אחת מהן. אבל עיצוב נע לעד על הציר הדק והלאו-דווקא-ארוך שבין אמנות להנדסה. יש מעצבים שמנסים להתכחש לכך, לאו דווקא המוכשרים או המצליחים ביניהם, אבל גיאורג באלדלה (או ג'ורג' באלדל, כפי שהוא נקרא בעיר מגוריו לונדון) אינו אחד מהם.

גיאורג באלדלה הוא מעצב יליד אוסטריה שלמד ברויאל קולג' אוף ארט היוקרתי לעיצוב בלונדון. תחת חסותו של המעצב האגדי אינגו מאורר התגלה הכישרון שלו, וגוף התאורה הידוע הראשון שעיצב, Fly Candle Fly, לא רק שהפך למיצב מבוקש במוזיאונים, תערוכות ואירועי אופנה ליודעי דבר, אלא גם נחקק בזיכרון הקולקטיבי כשהופיע בבית הספר לקוסמים הוגווארטס, בסרט הראשון בסדרת הארי פוטר.

ג'ורג' באלדל סוורובסקי

גיאורג באלדלה | תמונות באדיבות סברובסקי

אפשר היה לצפות, אם כן, שילד הפלא של עולם התאורה ינהג בשחצנות או בריחוק. אך כשפגשתי אותו בשבוע שעבר באולם התצוגה של ילון בהרצליה פיתוח, אליו הגיע לרגל תערוכת עיצוב עם סברובסקי, הופתעתי לגלות אדם לבבי, שאינו חושש להראות התלהבות, ומעצב חדור אהבה למקצוע שלו ואידיאולוגיה לגבי עתיד התחום.

 איך אתה מגדיר את הסגנון שלך?

אני חושב שהעבודה מגדירה את עצמה. לוקח לך שנים לפתח סגנון משלך, ועם הזמן והעבודות השונות שאני מעצב אפשר לראות איזשהו מכנה משותף. אני לא חושב על הסגנון שלי כשאני מעצב, אלא אוסף השראה ממקורות שונים ואז אם קורה משהו מיוחד, לא מוסבר וזה מה שמביא לתוצאה.

ומאין אתה שואב השראה?

לעיתים זה כרוך בניסוי וטעייה. כנער, למדתי מכונאות והנדסה, כך שהרבה פעמים אני שואב השראה מהעולם הזה ומהעבודה עצמה בסטודיו, עם החלקים. לפעמים השראה הופכת באופן מאוד ישיר לרעיון, ולעיתים לוקח זמן להכל להתחבר ואז יום אחד אני סתם בוהה בתקרה, ופתאום נופל לי האסימון. אבל אני חושב שהכי חשוב לשמור על פתיחות כלפי העולם, כלפי רעיונות, כלפי אמנות. ועם הזמן מתפתחת איזושהי עקביות של איכות, של רגש, של תשוקה לדרך חיים מסוימת – שהופכת לשפה או לסגנון שלי כמעצב.

 

fly candle fly lighting from harry potter

Fly Candle Fly - כך הכל התחיל | תמונות באדיבות סברובסקי

העבודות שלך מבטאות ומעוררות רגש באופן שונה ממעצבי תאורה עכשוויים אחרים. הן הרבה יותר חמות ופחות מנוכרות. איך אתה מסביר את זה?

יום אחד באמצע שעשיתי את הMA שלי, אמרה לי מישהי שקשה להאמין שאת העבודה שלי לא יצרה אישה, כי היא כל כך מלאה ברגש ובאנרגיה חושנית. לקחתי את זה כמחמאה. אני חושב שזה בעיני המתבונן, וגם העובדה שמאז שהייתי ילד התבוננתי על תאורה באופן שונה. תמיד פחות אהבתי תאורה שמגיעה מהתקרה, ויותר נמשכתי לתאורה שמגיעה מפינות שונות, שיוצרת רגש או אווירה מסויימים. זה הרבה יותר מעניין בעיניי. לפעמים זה נראה כה פשוט. אני דיסלקט, וכשלמדתי בבית הספר הכל היה לי כל כך קשה, ואז הגעתי לבית הספר לאמנות והכל פתאום נראה לי כל כך קל! זה היה לא ייאמן מבחינתי. אחר כך שמעתי שבין 70 ל-80 אחוזים מהסטודנטים ברויאל קולג' אוף ארט הם דיסלקטים.

איפה אתה רואה את עצמך על הציר שבין הנדסה לאמנות?

לקח לי לפחות שנתיים או שלוש להשתחרר מהראש של בית הספר להנדסה. התמזל מזלי לפגוש מישהו שאהב מאוד אמנות וציור ועזר לי לצאת מזה, ולהבין שאני אוהב עיצוב וזה מה שאני רוצה לעשות. רק אחרי שנים למדתי לכבות ולהדליק את ההנדסאי שבי לפי הצורך ושלבי העבודה בכל פרויקט. זה תהליך מאוד ארוך. האמן שבמעצב חשוב מאוד אבל הוא תמיד צריך להתחשב בהנדסאות ולהתפשר על החזון שלו מתישהו. כמעצב, לפעמים אתה מרוצה מהפשרה הזו ולפעמים לא, אבל כבר אן לך מה לעשות, כי המוצר כבר בידי החברה שהזמינה אותו והוא כבר מופץ ואתה לא יכול לשנות אותו יותר. צריך להשלים עם איבוד השליטה. ואז אחרי שלוש שנים החברה מבקשת משהו חדש, ואתה מקבל הזדמנות נוספת לממש את החזון שלך.

גוף תאורה מקריסטל סוורובסקי

הגליטרבוקס שעיצב באלדלה לארמון הקריסטל של סוורובסקי | התמונות באדיבות סברובסקי

ומה דעתך על הקצב של העיצוב בימינו?

היום כל הזמן צריכים דברים חדשים, משהו מרענן, שלא ראינו קודם. כל מוצר או עבודה שהתפרסמו כבר בפרינט או באינטרנט הם כבר פאסה, כבר כתבו עליהם. בעיניי זה מטורף. במקום לייצר עיצוב שישמר לנצח ושנוכל להעביר לדורות הבאים, אנשים רק רוצים להיפטר מכל דבר שהוא לא מהרגע האחרון. אבל אולי בתוך כמה שנים לאנשים יימאס מזה, אולי הם ישתוקקו לאותו עיצוב נצחי. פשוט חבל, כי הקצב הזה של הייצור דורש המון  אנרגיה ומייצר המון פסולת, ואותם גופי תאורה, לצורך העניין, שהושקע בהם כל כך הרבה זמן ומחשבה, מוצאים את דרכם לפח במקרה הרע ולשוק הפשפשים במקרה הטוב.

מה מושך אותך בתחום התאורה?

אני חושב שלתאורה יש ממד שונה מכל תחום אחר בעיצוב, או בכלל. כצייר, אתה מסתמך על התאורה שלא תהרוס את האופן שבו רואים את היצירה שלך, ולהפך- שתדגיש אותה. גם חללים תלויים בתאורה. יש כל כך הרבה סוגים שונים של תאורה, אור שמדמה את האור של הבוקר, אור שמדמה את אור הדמדומים. אני חושב שהמעבר מנורות ליבון לתאורה קרה הוא הפשע של המאה שלנו. לדעתי נורת הליבון צריכה להיות מוגנת על ידי החוק כפריט היסטורי בינלאומי ששינה את התקופה שלנו. אף אחד גם לא מדבר לאן הנורות שנמצאות במחסנים של החנויות יילכו… הן הרי יגמרו בהרי הזבל וירעילו את האוכל והשתייה שלנו. בעיניי, כל ההתנהלות של הרשויות בנושא הזה היא לא אחראית והיא קשורה בעיקר לא לאיכות של האור אלא לכסף. הנורות החדשות מייצרות רק 10% מהאור שנורות הליבון ייצרו. אנחנו גם עדיין לא יודעים את ההשפעה של המעבר לנורות החדשות, שמייצרות אור קר. אור קר יכול להיות יפה מאוד, הוא דומה לאור הבוקר או אור של חצות, אבל האור שאנחנו כבני האדם אוהבים קרוב יותר לאור של אחר הצהריים לקראת הערב, וזה האור שאנחנו מגיבים אליו הכי טוב, כי הוא גורם לנו להפריש הורמונים מסוימים. מי יודע, אולי בסוף נחסוך כסף על תאורה, אבל נפסיד במאזן הסופי כי כולם ייכנסו לדיכאון מהאור הקר ויצטרכו תרופות? [צוחק, ח.ק.]

האם תהליך העיצוב שונה כאשר אתה משתף פעולה עם חברה כמו סברובסקי?

האמת היא שממש לא. נפגשתי עם נדיה סברובסקי, והיא אמרה לי "תעשה מה שאתה רוצה". לא הייתי צריך לחשוב על כסף, לא על שום דבר. הייתי ממש חופשי. בהתחלה זה היה אמור להיות פרויקט שהוא יותר מיצב אמנותי, ולכן הייתי ממש חופשי לעשות כל מה שרציתי, ולאט לאט יותר ויותר אנשים רצו לקנות את הגופים, אז באמת נאלצתי לחשוב יותר על גוף התאורה כמוצר וכאוביקט מסחרי-צרכני.

גוף תאורה בהשראה תת ימית תלוי בבטן ספינת פאר | תמונות באדיבות סברובסקי

יש לך עבודה שלך שאתה אוהב במיוחד, או שהבחירה בלתי אפשרית?

אחרי שביליתי את הימים האחרונים בירושלים, נראה לי שאני מחובר במיוחד כרגע ל Fly Candle Fly. הייתי יכול לראות את הנרות הצפים והלהבות בתוך אחת הכנסיות שם. נראה לי שזה מסתדר היטב עם כל הסמלים העוצמתיים בעיר הזו, והחיפוש אחר השקט הפנימי, אחר השלווה. אני זוכר שמישהו אמר לי שנרות הרי קיימים יותר זמן מכפי שאנחנו יכולים לדמיין… כמעט נצח… והוא אמר לי "אבל אתה הראשון שגרם לנרות לצוף באוויר", ועבורי זה חיבור מאוד מדויק בין העבר ובין אלמנטים נצחיים לבין איזשהו רעיון, עיצוב.

היית כמה ימים כאן בישראל, הספקת להתרשם מהעיצוב המקורי?

הייתי באגף החדש של המוזיאון בירושלים, והתערוכה פשוט מדהימה. אני לא מבין למה להגביל אותה לישראל! היא יכולה היתה להיות בניו יורק, באירופה, הם באמת יכולים לנסוע איתה לכל מקום.

המדריך המקוצר שלנו לגופי תאורה – כאן (בקרוב חלק ב')

התערוכה מציגה באולם התצוגה Yalon Showroom (שנקר 13, הרצליה פיתוח) במשך חודש פברואר.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

יש 2 תגובות לפוסט

  1. כתבה מעניינת,הוא באמת מעצב מוכשר וללא ספק יוצר קו עיצובי מרתק ומעניין.איך את מגיעה לכול האנשים האלה…פשוט אלופה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים