• hp-cat-off
אוף טופיק

תמונה. מילים. אשתו של הנוסע בזמן | חדוה | 10 בנובמבר 2012

אשתו של הנוסע בזמן /פסל ציפור

 

"כנפיים," היא אומרת, מורידה את הסדין הלבן לרצפה.

הכנפיים עצומות והן מרחפות באוויר, מתנועעות לאור הנרות. הן חשוכות יותר מהחושך, מאיימות אבל גם אפופות כמיהה, חופש, תנועה בחלל. ההרגשה של עמידה מוצקה, על שתי רגלי, של ריצה, לרוץ כמו לעוף. חלומות על ריחוף, על מעוף, כאילו כוח המשיכה בוטל ומאפשר לי להתנתק מכדור הארץ למרחק בטוח, החלומות האלו חוזרים אליי בסטודיו האפלולי. קלייר מתיישבת לידי. אני מרגיש את מבטה עליי. הכנפיים דוממות, הקצוות שלהן מהוהים. אני לא מצליח לדבר."

 

תמונה: Paperdremy באטסי. מילים: אשתו של הנוסע בזמן/ אודרי ניפנגר. תרגום: אסף גברון. כנרת זמורה ביתן 2005.

אשתו של הנוסע בזמן הוא אחד הספרים האהובים עליי (כתבתי עליו ועל אודרי ניפנגר, הסופרת, כאן, כאן וכאן). האפלוליות, הקסם, המוסיקליות של הטקסט, וכן, ברור שגם סיפור האהבה – כל אלה גרמו לי לקרוא אותו שוב ושוב (בהתחלה בעברית ואחר כך בשפת המקור [מומלץ בחום]). קלייר אבשייר, אהובתו של הנרי בספר, היא אמנית נייר (כמו הסופרת) שמרבה לעסוק בציפורים, והפסקאות שמתארות את יצירותיה משכו אותי אליהן בקסם מיוחד. כשראיתי את ציפור הנייר הזו (שנקראת paperdremy, או "פוחלץ נייר") לפני כמה שבועות, נזכרתי מייד בפסקאות הללו, בין היתר זו שמצוטטת למעלה, והייתי חייבת לשתף אתכם.

נ"ב הסרט המבוסס על אשתו של הנוסע בזמן לא היה מוצלח לטעמי, אבל הבית של הנרי וקלייר בסרט היה קרוב לשלמות בעיניי (קישור). מה דעתכם?

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

יש 2 תגובות לפוסט

  1. מאת קפה ויפה:

    חדווה הרסת אותי! הקונספט שהעלית מדהים!!! ואשתו של הוא באמת אחד הספרים. אני דמיינתי את הציפורים אחרת, אבל זה הקסם שבדמיון, ואת הקטע הזה סרטים מקלקלים לנו ובגדול. את עושה לי דגדוג חמור להביא חיבור ויזואלי בין אמנות לספרות. אין מילים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים