מדברים על עיצוב עם אדם גזלה | | 12 ביולי 2013
אדם גזלה הוא מעצב ומקים תפאורות ומעצב רהיטים
הדיי ג'וב – עיצוב תפאורות והקמתן
"נתחיל בזה שזו לא העבודה העיקרית שלי אלא רק תחביב שפיתחתי עם השנים ולקחתי אותו צעד קדימה בשנתיים האחרונות עם פתיחת "גלוריה מונדי".
בזמני העיקרי אני מתעסק בתחום הקולנוע והטלויזיה בעיצוב והקמת תפאורות. העבודה שלי בקולנוע היא הלבשת סטים בהתאם לדרישות תסריט ובמאי. זו עבודה מאד יצירתית- אני קורא תסריט, מפרק אותו לגורמים, מאפיין דמויות ברמת הפרטים שמתאים שיהיו להם בחלל ואז מוציא את זה לפועל. מעליי יש בדרך כלל ארט דיירקטור שקובע את הקונספט וביחד עם צוות עוזרים אנחנו יוצרים סטים לדמויות שעד אותו רגע היו על דף תסריט. כמובן שזו עבודה מרתקת ודינמית אבל היא שונה מאד מהעיסוק שלי ברהיטים. ראשית שם צריך לעבוד מאד מהר ותת את ה"מוצר" לפי לוח זמנים שקובעת ההפקה, יש המון פשרות בדרך שקשורות בתקציבים ובלוחות זמנים וכן בחללים שכן רוב הזמן עובדים בלוקיישנים ולא באולפנים. ברהיטים אני זכאי לחשוב ולקחת את הזמן שלי לכל פריט ופריט."
עיצוב תפאורה לסרט על הוצאה לאור בארץ ישראל שלפני קום המדינה
שחזור חוף סיני בים המלח עבור סדרת הטלוויזיה של נועה ירון – עבודת תפאורה של אדם גזלה
ההתחלה – מאילוץ לפילוסופיה סביבתית
"מאז שאני זוכר את עצמי, מהילדות, היו לי כלי עבודה והייתי תמיד בונה ומתעסק במשהו, כיוון שהייתי ילד ולא היה לי ממש כסף לקנות חומרים אז הייתי ממחזר, הייתי מפרק משטחי שוק ומוצא קרשי בנייה מיותרים- מנקה משייף וכך היה לי חומר גלם. מסמרים משומשים הייתי מוצא בכל מיני אתרי בנייה ליד הבית בתוך שאריות קרשים אז הייתי מוציא אותם ומיישר אותם וכך היה לי איך לחבר וכן הלאה… לא היה לי בכלל חומרים חדשים כך שמחזור אִפשר לי בעצם להתעסק עם מה שאני אוהב. התוצרים היו יוצאים מעבר לכל דמיון ואז באמת הבנתי שזה משהו שאני צריך להתעסק איתו. אם כך, את הטכניקה והרעיון רכשתי כבר בילדות ועם השנים באה ההשראה בדמות גלוריה מונדי – עבדתי על רעיונות עם אילנית שהיא בעלת החנות ואז הייתי בונה אותם.
חומרי הגלם העיקריים הם חלונות, דלתות ותריסים ישנים שאותם אני אוסף מבתים ישנים להריסה או ממכולות בנייה. כמובן שעם השנים גם הגיעה המודעות של קיימות ומיחזור למען הסביבה שהשתלבו בחיי באופן טבעי מאד."
לפני ואחרי: חלון ישן הופך לשולחן תצוגה
"למעשה, החומרים הם אלו שמכתיבים לי מה לעשות איתם, אני מוצא חלון או תריס והוא בא עם נתונים משלו (גודל, צורה, צבע) שכמובן אפשר לשנות אבל אני מאד לא אוהב לעשות את זה, יש משהו קסום בנגרות ישנה. אז אני בעצם קודם מקבל לידי את החומר ואז חושב איך הוא ישתלב ובמה תוך שימור מוקפד על כל האלמנטים האורגנים שלו למעט צבע, כי לרוב הוא מאד ישן ומתקלף. יש כמובן מקרים שהצבע כפי שהוא רק מקבל ממני חידוש או לכה כי הוא גם נתון שאני אוהב לא לשנות אלא אם אני חייב.
אני אוהב את כל הרהיטים שלי שמשלבים מיחזור שהוא ניכר לעין, יש לי שולחן תריס בצבע טורקיז כהה שאני מאד אוהב. הוא עשוי כולו חומרים ממוחזרים וזה הייחוד שלו, הרי רבים לפניי בנו שולחנות באותו סגנון אבל תמיד הוסיפו רגליים גרנדיוזות או יקרות- פה אמרתי שאני חייב למצוא דרך לעשות את זה כמעט 100% ממוחזר ובדקתי סוגים שונים של רגליים של שולחנות ישנים, בסוף מצאתי שרגלי אלומיניום שאפשר למצוא בכל שולחן ישן שנזרק לפח הן המנצחות- הן עמידות, חזקות ומשתלבות באפן מרהיב כפריט עיצובי. כמובן שזול להשיג אותן וזה הפך את כל הסיפור להצלחה של מיחזור ומחיר הוגן ללקוח."
"אני מאד אוהב לחשוב עם הלקוח (במידה ויש כזה לפני שאני בונה) על הרהיט שאני אבנה לו, איך נראה הבית שלו, איך זה ישתלב בחלל מידות וכו', הייתי שמח מאד לעשות את זה עם כל מי ייקנה ממני, זה מה שמבדיל תעשייה ממוצר יחיד במינו.
אני גם בונה לעיתים ממש דברים מאפס עם חומרים חדשים אבל זה תמיד יהיה מחומרים טבעיים כמו עץ מלא ולא סיבית שיחזיק שנים ארוכות וגם יהיה בר תיקון, רהיטים בתעשייה הגדולה לא פעם לא ניתנים לתיקון וזה יוצר אשפה וצריכה מיותרת. אני גם מקפיד להשתמש בצבעים שהם על בסיס מים– יותר יקר אבל זה יותר סביבתי מן הסתם ואין ריחות לוואי."
שידוך מוצלח – חיבור והשראה
את אילנית הכרתי דרך חברה משותפת שלנו, ורד. כאשר החנות הייתה בשלבי הקמה מתקדמים, ורד התקשרה אלי ושאלה אם יש לי זמן לעזור בתליות והתקנות בחנות חדשה של חברים שלה, אז באתי וכך הכרתי את אילנית ונחשפתי לרעיונות העיצוב שלה ולרעיון של "תהילת עולם" ["גלוריה מונדי" בלטינית פירושו "תהילת עולם". הרעיון הוא לקבץ יחד פריטים ורהיטים מכל העולם. ח"ק], כפי שאמרתי לך, זה משהו שכבר הייתי עושה מאז ומעולם, אבל איתה היה היה קל לקחת את זה צעד אחד קדימה וממש להפוך את העיצוב לסחיר, לאחר כמה חודשים פתחתי סטודיו משלי כי לעבוד בחצר כבר היה מטרד לשכנים, הסטודיו נמצא במתחם האומנים שבתחנה המרכזית. מצאנו שפה משותפת והוצאנו ביחד לפועל רעיונות אחד אחרי השני והחיבור היה טוב מאד. בינתיים אני לא מוכר בעוד מקומות למעט קצת לחברים או מפה לאוזן."
שולחן קפה ממשטחי עץ בדירה של אדם
מחשבות על התחום – איקאה מכניסה סטייל אבל עדיין משעמם
"תחום העיצוב פנים בארץ עדיין לא מפותח מספיק, אנשים בארץ יותר מקובעים ולא מספיק מעיזים בצבעים וצורות. לרוב תכנסי לבית ותראי קירות בצבע שמנת או לבן- למה? "כי זה בטוח". זה משעמם נורא אבל ומצד שני אתה לא רוצה להעליב אנשים; פשוט מקווה שיום אחד אנשים יתחילו להעז גם בלי לקחת מעצב פנים.
בתחום הריהוט, איקאה עם כניסתה לארץ נתנה קצת יותר סטייל לבתים בארץ ויש חנויות בוטיק מרתקות שצצות כל הזמן במחוזותינו. השילוב בין איקאה לפריטים קצת ייחודיים תמיד מעניין ולרוב מוצלח מאד."
החלום
"אני חולם שיגיע יום ואנשים יראו עבודה שלי וידעו שהיא שלי. אני מקווה שלא אלך לאיבוד בדרך הארוכה שמחכה לי ואשכיל לשים את טביעת האצבע הייחודית בכל עבודה ועבודה."
– אדם גזלה לחדוה קלינהנדלר, עבור Rooms and Words
עיצוב מעורר השראה. עבודה חלומית..
תודה, מאיוש!
[…] הקטנות ושיהיה בו ערך מוסף. כשאני כותבת על חנויות, מקומות או עסקים מתחום העיצוב, הסיבה היא שאני מאמינה בהם […]