ביקור בית: הסטודיו | | 5 ביולי 2013
אני מניחה שלא הייתי אמורה להיות מופתעת כשנכנסתי לסטודיו של אביגיל ושלומי. אחרי הכל, הם מעצבים. במשרד שלהם, שנקרא בפשטות the studio, המעצבת (אביגיל ריינר) והמעצב (שלומי נחמני), עובדים לצד אנשים נוספים בתחום העיצוב והיצירה, שעל הנייר שוכרים עמדה כדי לעבוד בה יום יום או מספר פעמים בשבוע, אבל במציאות הם פשוט מרכיבים את הבית השוקק חיים הזה שפועם בליבו של בניין משרדים. אז למה בכל זאת הייתי מופתעת כשנתקלתי בתמונות של הסטודיו בפייסבוק בדרך לא דרך, ושוב כשהגעתי אליו? (אם אתם מתעקשים, זה היה דרך חברה שלי שהיא אשתו של האדריכל המוכשר רפי שפירא שגם הוא עובד מהסטודיו.) ככה. כי בארץ אני רגילה לראות ניתוק גמור ולא מובן בין עיצוב גרפי לבין עיצוב פנים, למרות שאלו עולמות חופפים, משיקים, תאומים זהים, מכילים זה את זה. אבל אחרי ששאלתי יותר מדי שאלות שלא קיבלתי עליהן תשובה טובה, קיבלתי את האקסיומה שכאן בארץ, משום מה, הם לא. אז זהו, שכן. ועכשיו כשקיבלתי גושפנקה מאביגיל, שהיא לא רק מעצבת מחוננת בוגרת בצלאל אלא גם מרצה בשנקר ובויצ"ו, אני חוזרת לומר בגאון: די לפילוג. כולנו אוהבים עיצוב. בואו נעשה הפיכה, נמרוד בחללים הלבנים והעצובים שבאמצעם עומד שולחן איקאה עם מחשב Mac (פסגת חלומותיי) ונאחד את כל אוהבי העיצוב מכל סוג שהוא.
רגע, אל תלכו. החפירה תמה וכעת הגיעה הזמן לדבר באמת על הסטודיו ועל העיצוב שלו.
אביגייל ריינר ושלומי נחמני | the studio
כמו שבוודאי כבר ניחשתם, לרהיטים, לחפצים, לתמונות ולכל מה שמרכיב את הסטודיו יש ערך סנטימנטלי, שלא נרכש בעסקת חבילה של איקאה. כשאביגיל ושלומי נכנסו לסטודיו הם הפיצו בין חבריהם את העובדה שהם מחפשים רהיטים שימלאו את החלל. את השזלונג הם קיבלו מחברים, ושלומי ריפד אותו בבד של איקאה (אגב, כמו שאתם רואים כאן, לרשת יש בדים שווים במחירים ממש טובים). שתי כורסאות שבני הזוג מצאו בדירה שהם שכרו (שארית ממורטת מהדיירים הקודמים) הועברו לרפד ברחוב העבודה וקיבלו אותו טיפול שוודי (עיסוי שוודי לרהיטים עייפים, תנסו את זה). בנוסף, שלומי בנה את שולחן הקפה ממשטח של בית דפוס ומדיקט – את שניהם מצאו הוא ואביגיל בפח הפורה שמתחת לסטודיו, כי אנשים יצירתיים תמיד שמים לב למציאות שמתגלגלות לכולנו מתחת לאף. לאחר ששייף את העץ, שלומי צבע את השולחן בלכה וחיבר לו גלגלים שתורמים למראה הגראנג'י שלו וגם לנוחות ולפרקטיקה. אפילו מקרר הווינטאג' נמצא בדירה שכורה של חברים – זכר לדייר קודם שידע לשמור על חפציו במצב מעולה (ולכן הסנדוויצ'ים של השותפים מתקררים על מדפים שנראים כמו חדשים). כל מה שנותר לעשות היה רק להוביל אותו מירושלים לאזור התעשייה של תל אביב.
מדפי התצוגה בסטודיו נבנו במיוחד לבקשתה של אביגיל עבור תערוכה שהיא היתה אחראית לה וכשהתערוכה הסתיימה ופורקה, הם הגיעו למנוחה ולנחלה בסטודיו. הנורות שמרכיבות את המילה YES ושבו את ליבי מהרגע הראשון הן "סתם פס מהבהב שמצאנו בבית" לדברי אביגיל, ובידיים שלה הן הפכו מהר מאוד לאמירה, שבהכלאה בין פרקטיקה לאמנות, מסכמת באלגנטיות את אופיו של הסטודיו ושל היושבים בו.
בדרך כלל מדברים על אמנות שימושית, אבל אני הייתי מגדירה את אווירת הסטודיו והעיצוב שלו אולי דווקא כשימושיות אמנותית. זה מתבטא, למשל, בקולאז' שמורכב מפריטים שימושיים ויומיומיים כמו משטח חיתוך, קליפסים, פטיש, צבת, מהדק (שדכן סיכות, אם אתם מתעקשים) ומחק. עם תיבול של שלטי רחוב ישנים, המקבץ הזה הפך לגולת הכותרת של עיצוב הסטודיו, האימג' שיישאר לכם מהסטודיו לאחר שתצאו ממנו.
לאביגיל ולשלומי יש חברים רבים מהתחום – עובדה שלא קשה לנחש כשמתבוננים בקירות הסטודיו, אותם מקשטות עבודות והדפסים של חברים ומכרים. גם העבודות של קבוצת העיצוב הארגנטינאית doma מככבות בסטודיו – אביגיל הכירה אותם כשגרה בארגנטינה במסגרת חילופי סטודנטים והיא ושלומי התאהבו בעבודות של הקבוצה, שמבטאות מסרים פוליטיים באופן צבעוני ופופי. הם משתדלים להחליף את התצוגה שעל הקירות לעיתים קרובות (בניגוד אליי).
כשמדברים על הסטודיו אי אפשר להתעלם מהסביבה שלו, זו העירונית וזו האנושית. בתוך הבניין התעשייתי הזה מסתבר שיש מקבץ מקצועות ותכונות אופי שמאפשרות שיתופי פעולה פוריים, כמו אמנית ומעצב תעשייתי שאביגיל עיצבה להם קטלוגים או מעצבת גרפית נוספת שעובדת עם הסטודיו על פרויקטים מסוימים. בתוך הסטודיו יש כרגע אדריכל, במאי ועורך וידאו וכן שני מעצבים גרפיים בנוסף לאביגיל ולשלומי, והם מקווים לצרף עוד שותף או שותפה בקרוב. השותפות היא בעצם שכירה של עמדת עבודה בסטודיו (לכל השבוע או למספר ימים בשבוע) ומתאימה למי שמתחבר לראש של שלומי ואביגיל, אוהב לעבוד בסביבה יצירתית ונהנה מהרעש הבריא של סביבת עבודה חברתית, שבה התייעצויות וסיעור מוחין הם עניין שבשגרה. בתור מי שעובדת בשנים האחרונות מהבית (ומוצאת שקל לי יותר להתרכז דווקא כשאני עובדת עם הלפטופ מבית קפה) זה נשמע לי חלומי למדי – ולכם?
אחחח….איך פתחת לי את הסופש… התרשמתי מאוד מהמעצבים ומהסטודיו! והוספתי לי לרשימה חובה לראות.
כל פוסט לקרוא וללמוד…אלופה!
שבת שלום, יקירה!
מקסים!
נהדר! בהחלט נראה כמו מקום עם המון נשמה והשראה. תודה שחשפת :)
את נהדרת, עושה חשק לזוז , שבת שלום
מקסים, לגמרי תענוג של פוסט
[…] הסטודיו בשכונת מונטיפיורי […]
wow. Looks amazing. I want to go and visit
you'll love it!