שיחה עם מעצבת: רינת ארביב אברמוביץ' | | 25 באוגוסט 2013
מספיק מבט אחד בלוגו של האתר הזה, שבו אתם קוראים, או באחד מהפוסטים האחרונים, כדי להבין שצבע והדפסים לא מפחידים אותי. ועם זאת, אני מאמינה גדולה בחיבור בין עיצוב לנפש ובכך שלפעמים הגוף, הנפש, הרוח והמה-שזה-לא-יהיה שלנו פשוט מייחלים לשקט ויזואלי, ללובן מרגיע, מה שנקרא בתחום הקולינריה palette cleanser (מנה שמנקה ומנטרלת את הטעמים שמשתוללים בפה) ואולי בשפה יותר פשוטה ואינטואיטיבית – העיניים שלנו רוצות טיפול ספא עיצובי. אולי זה הקיץ שמסרב להתפנות מהשטח, העומס המבורך בעבודה או החגים המתקרבים, אבל כשאני רואה את התמונות מהחדרים שרינת ארביב אברמוביץ' מעצבת או מסגננת מתחשק לי פשוט לקפוץ פנימה. לעצב בלבן נשמע די פשוט – מה הבעיה לאסוף כמה כסאות, שולחן וספה בצבע חסר הצבע והנפוץ הזה? אבל האמת היא שעיצוב לבן עשוי להיות מתאגר בהרבה מעיצוב ססגוני. באין צבעים והדפסים קל מאוד להידרדר לעיצוב שטוח, קר, מנוכר וחסר כל עומק ורגש, ולכן מעצבות וסטייליסטיות כמו רינת, שמצליחות להזריק גם לחדרים לבנים המון אופי, רגש ואהבה מרתקות במיוחד בעיניי. בעיקר כשבלי להתכחש לסגנון ולשפה הוויזואלית המזוהים איתה (לא סתם היא קראה לעסק שלה "סטודיו בלנק") רינת מצליחה לבדל כל חדר ובית שהיא מעצבת או עושה לו סטיילינג עבור מעצבות או אדריכליות אחרות (לדוגמה בספרים של אורלי רובינזון). כבר מזמן רציתי לחפור קצת במוחה של רינת, להציץ אל ההשראה ואל העבודה שמאחורי החדרים המקסימים ולהבין מאיפה כל זה מגיע. כעת ההזדמנות הזו הגיעה (עוד על כך למטה) ואני מקווה שזה משמח אתכם כמו שזה שימח אותי.
הסלון של רינת ארביב אברמוביץ'. צילום: נתן יעקובוביץ'
מעולם הפסיכולוגיה והגישור לעיצוב וסטיילינג
הפעם הראשונה בה קיבלתי הצעה מהפרופסור איתו עבדתי להמשיך איתו לכתיבת מחקר משלי, הייתה כשהחזקתי בידיי את הבן שלי, שהיה אז תינוק בן יומו, הייתי שקועה כולי בטייטל היחיד שיכולתי לחשוב עליו: אימהות. בעצתו, לקחתי את הזמן לחשוב ולהתייעץ ולקבל החלטה משפחתית והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה… שאלת אם תמיד ידעתי במה ארצה לעסוק. אז ככה… החיים שלי נחווים בהקשרים שונים, בחרתי לשלב ביניהם כמה שאני יכולה, אפשר להגיד שבחרתי, מבחירה, שלא לבחור בתחום אחד. אני רואה את החיים שלי כמסע, בו התגבשו דברים שונים. למדתי עולמות תוכן ארגנתי אותם לכדי כתיבת הדוקטוראט שלי, ובמקביל פיתחתי תחומי עניין וכישורים נוספים – גישור במשפחה. ייעוץ. עיצוב ואמהות… בעיניי, הדיכוטומיה בין התחומים בהם אני עוסקת היא מלאכותית, כי תחומים שונים, ובוודאי אסתטיקה, משולבים בתחומים האחרים. אני רואה אינטגרציה בין דברים במישורים שונים – מבט חוקר, שמקפיד על פרטים ודואג לעובדות, אבל גם רואה תמונה שלמה, ויש את העניין האסתטי – שם אני רואה מתוך סוג של overview, איך הסביבה תתאים לאדם. נכון, אני לא ראשונית במובן של שילוב פסיכולוגיה ובית ע"מ לחיות חיים מלאים, זה חיבור כל כך טבעי. הייחודיות הינה שבתחום זה אני מביאה איתי כלים – למידה על אנשים, יחסי גומלין בין אנשים ובין הפרט והסביבה. כשאני יושבת כמגשרת עם משפחה אני חייבת להיות רבת ממדים לגבי הצרכים, הפתרונות לצרכים וההבנה שיש יותר מפתרון אחד, במקרה זה אני באה מאדם לאדם. גם בעיצוב בעיני מתקיימת שפה שאני קוראת לה indesign המכוונת לתכנון מבפנים – יוצאת ממערכת הצרכים של האדם, אבל משתלבת על פני הסביבה הרחבה שלו.
צילום: גלית דויטש | אדריכלית: תמי דינטי
צילום: גלית דויטש | אדריכלית: תמי דינטי
סגנון ומהות
הסגנון שלי הוא הרבה פעמים מי שאני ומה שאני תופסת כבית באופן אינטואטיבי. הוא היכולת שלי לבטא את הבית הפנימי שלי. להביא לביטוי את היחס האישי שלי למרחב, באופן שהבית יענה על הצרכים שלי. הבית הוא ביטוי לצרכים שאני מחפשת בו – לשקט הנפשי שאני מחפשת בו, לרוך שאני מחפשת בו וכן הלאה … לכן תמיד אבדוק עם הלקוחות שלי אילו צרכים חשוב להם שהבית שלהם יספק עבורם, הרבה פעמים הצרכים דומים, התרגום האסתטי לצורך הוא שלי, אבל חייב להיות לשביעות רצונם. בראיון שהיה לי לאחרונה עם ליאת תימור על בית והיבטים פסיכולוגים נשאלתי על ההבחנה בין HOUSE לבין HOME. בהקשר זה סיפרתי שהציור המצויר ביותר בקרב ילדי גיל הגן הוא כמובן בית, ילדים מציירים HOME. לעומת זאת, כשאנחנו בונים בית כמבוגרים נדמה שהתרחקנו מהHOME ודעתנו נתונה יותר ל HOUSE ולהיבטים האסתטיים בבית. אפשר לומר עלינו, שאיבדנו את הדרך הביתה, שאיבדנו את היחס הראשוני בחיבור שלנו לבית, את הדיאלוג בינינו לבין הבית שלנו. הבית ותכולתו נתפסים בעיניי כמציאותיים וחוויתיים יותר ופחות דוממים – בישיבה על הספה נוכל לחוש נינוחות, במבט מהחלון נוכל לחוש רווחה וכן הלאה. הבית ותכולתו שותפים בעיני למימוש היכולת הקיומית שלנו כבני הבית.
צילום: שי אדם | אדריכלית: גליה שטרנברג | מתוך הספר "בתים אדריכלים" של אורלי רובינזון
אינטייק עיצובי – אמנות שאילת השאלות הנכונות
הכל מתחיל באינטיק ראשוני עם הלקוחות שלי: בית הוא יותר מסכום חלקיו – קירות, חלונות, גג ודלת. זיהוי הצורך בתחושת בית, איש איש וביתו, הינו משמעותי בבחירות שלנו בביתנו. לכן אני נוהגת לערוך ראיון ראשוני עם אנשים ושואלת, למשל: -דמיינו מה הבית שהייתם רוצים (ותניחו לרגע שאין מגבלות תקציביות) -חשבו על המקום הטוב ביותר עבורכם, המקום/ות שהרגשתם בו טוב מבחינה מרחבית? -מה המקום החשוב ביותר עבורכם בבית? -מה המקום אליו הייתם הכי קשורים? בשאלות אלו אני מבררת לגבי האספקטים החוויתיים של הצרכים והרצונות ולא רק לגבי הקונקרטים שלהם- כלומר, אשאל את הלקוחות איך היו רוצים לחוש בביתם (ולא איזה ריצוף/צבע וחפצים היו רוצים לביתם)– פירוש הדבר הוא שכשנגיע לשלב הבחירה (של הריצוף/ צבע וכן הלאה) השפה שבה נשתמש כבר תהיה אחרת. לכל אחד יש דרישות שונות מהמרחב שלו, התשובות לשאלות אלו הן ביטוי לצרכים ולרצונות של הלקוחות שלי בבית שהם היו רוצים לעצמם.
צילום: שי אדם | אדריכלית: יאנה ירקוני| מתוך הספר "הבית הרגשי" של אורלי רובינזון
כשהאסימונים נופלים
עבודה על בית שאני מעצבת מתחילת הדרך שונה בהיקפה ובדרישות ממני מאשר הבית שבו אני עושה סטיילינג, אבל המהות – חיפוש אחר רגע נפילת האסימונים, ה"להרגיש בבית"- דומה. אפילו בסטיילינג לצילומים, עם הנחת עיתון הבוקר וספל הקפה על השולחן במטבח, ניכר החיפוש המתמיד שלי אחרי הרגע הזה. מבחינה פרקטית, עיצוב פנים עוסק בחללים בעלי נתונים שונים. לכל חלל צרכים משלו והמעצב צריך להקשיב לצרכים הפרקטיים הנדרשים לאותו פרויקט ולאחר מכן לגשת לחומר , לצבע ולאנרגיה שהמקום רוצה לשדר. עיצוב פנים נוגע גם במעטפת של החלל. הוא יוצר את הזרימה הנכונה ע"י שינוי במחיצות ובקירות הפנימיים הוא מאפשר את הקשרים בין החללים ובתוך החלל עצמו וכך הוא יוצר את הבמה הנכונה לשילוב החפצים והאביזרים . עיצוב הפנים מספר את הסיפור במקרו ובמיקרו. הסטיילינג מספר סיפור במיקרו . הוא מתבונן בחלל וע"י חפצים ואביזרים, ריחות וטעמים שעוברים דרך החפץ. הוא משלים את הסיפור. וכך נשזר הסטיילינג לתוך עיצוב הפנים. עיצוב הפנים והסטיילינג משלימים אחד את השני ובמפגש ביניהם הם יוצרים את הסיפור השלם של החלל. הסטיילינג נותן את התדמית לחלל הוא מעביר את המסר האווירתי ועובד על התחושות והחושים שלנו . קירות וחללים ללא סטיילינג לא יוכלו להעביר זאת.
עוד מתוך הבית של רינת ארביב אברמוביץ'. צילום: נתן יעקובוביץ'
הקן הפרטי
הבית שלי הוא ביטוי לצרכים שלי ושל בני נדב ולא לשל הלקוחות שלי ולכן בהיבט הזה העבודה עליו הייתה שונה. אספר, שמראהו, נשען על רעיון, שמלווה אותי בתחומים שונים בחיים, ומקורו אצל הספר של האחים דן וצ'יפ הית' "ככה זה נדבק". הבית מבטא את הסיפור האישי שלי – חוויות, זכרונות עבר, מסעות על ידי תצלומים/פתקים/חפצים/צבעים שאספתי בדרך. הוא ניחן בפשטות , בשימוש בבלתי צפוי, במוחשיות – דברים שאפשר לראות, להריח, לטעום, לשמוע או לגעת בהם : אור/ריח/לחם/צליל/ילד/חיבוק. בלעורר אמינות – זו לא הצגה. בבית הזה חיים "על אמת". בלעורר רגשות – זה הרי ברור שבית הוא לא רק סל קיים של רגשות, הוא גם מעורר אותם – געגוע, אהבה… וכמובן, כל זה בתוך אילוצים של מרחב ותקציב וצרכים פונקציונליים.
צילום: דנה מאירזון
טקסטורות רכות, חומרים טבעיים | צילום: דנה מאירזון
חומרים, טקסטורות ועוד
הבית שלנו הוא דף לבן, החומרים טבעיים – כותנה, פשתן, בטון. כמה שפחות מניפולציה על החומר. ובדף הלבן הזה זרועים סממנים שלנו, שמייחדים את הבית שלנו, כמו תמונות משותפות, מובייל עצי סחף שאספנו בחוף בקיץ האחרון וקשרנו בחבל טבעי, פתק מטיול אחרון שמזכיר לנו איפה לאכול Crème de Maroon, שיר נושן על קיר גיר : "לכי ילדה אבודה אל חופים רחוקים…" , מבחן מוצלח בחשבון על המקרר ופתק "בוקר טוב ילד, בפילאטיס, קורנפלקס על השולחן חלב במקרר". אי לבן גדול במטבח קטן, מסגיר 'כאן מרכז הבית' – כאן אוכלים, מכינים שיעורים, עובדים, כותבים, שותים קפה עם חברה, מספרים על היום שלנו, משתפים, נותנים עצה, שמחים, בוכים… כאן נכתב הדוקטוראט שלי, כאן נולד הרעיון ל-FINE LAB * תמיד תמצא עליו – קרש הגשה גדול, מחשב נייד, מגזין ELLE מהחודש האחרון, סרט מדידה, עפרונות וסרגל קנה מידה. כולם חיים יחד בכפיפה עם וילונות כותנה לבנים מקומטטים באהבה מכסים על חלונות ודלתות זכוכית (אנחנו בוחרים אם להכניס את החוץ פנימה או לא), שמיכות רכות על ספה לבנה וכאב מכתם שהשאירה כף רגלו של הגור החדש.
כלי עץ ונרות של *Fine Lab
מוצרים עם תחושה של בית | *Fine Lab
השלב הבא: קו המוצרים *Fine Lab
שנים של עיצוב דרך עולם מוצרים קיים וחיפוש אחרי הדבר המדויק הובילו אותי ואת שותפתי לימור מורבר, מעצבת תכשיטים ובעלת טעם משובח במיוחד, לעשות צעד נוסף ולייצר מוצרים שחלמנו, דמיינו וחיפשנו לעצמנו. הקמנו את *Fine Lab מתוך רצון להעביר קו ישר בין דמיון השראה ומוצר ללא תיווך או פשרה. למוצרים שלנו יש שפה משותפת והרעיון העומד מאחוריהם (איך לא?) הוא לענות על הצרכים האינטואטיבים שלנו בבית (רוך, נועם, הזנה, סדר….), לעורר רגשות ולייצר דיאלוג בין בני הבית.איך זה מתבטא? בפלייסמטים מנייר שאפשר לאכול אבל גם לשחק איקס-עיגול עם הילד שלך, בטקסטילים רכים, במגשים רחבי ידיים, בדליי אחסון. מה אנחנו מתכננות לעתיד? להמשיך להנות מהמסע ולהדביק קהל גדול באהבה שלנו למוצרים.
one stop shop לכלים ומתנות לחג בבנימינה
זוכרים שהזכרתי בתחילת הפוסט את ההזדמנות שהיתה לי לשוחח עם רינת? טוב, ההזדמנות הזו נקרתה במסגרת העבודה על יריד הכלים והמתנות לחג שאני מארגנת בשבוע הבא בבנימינה. בעקבות ההצלחה של האירוע הקודם שלנו, ובעיקר בעקבות האנרגיות הטובות ואווירת הכיף ואהבת העיצוב ששררה שם, החלטנו טלי (גברת ביתילדים.קום) ואני לארגן אירוע נוסף – והפעם בסימן שולחן החג. קיבצנו לנו כמה מהמעצבות האהובות עלינו ביותר מתחום הטקסטיל, הקרמיקה ועיצוב השולחן כדי לארגן One Stop Shop שיחסוך מכם את כיתות הרגליים בערב החג בין קניונים עמוסים, כבישים פקוקים ומתנות גנריות שכל שאר האורחים כבר קנו. נכון, זה ממש ברגע האחרון, אבל מכיוון שאנחנו וכמעט כל האנשים מסביבנו גם ככה לא מגיעים לקניות האלה עד הדקה ה-99% החלטנו ליצור את הפתרון המושלם לפיינשמקרים דחיינים כמונו… האירוע יתקיים בחנות של טלי בבנימינה ביום שלישי הבא (ה-3 בספטמבר) מהשעה חמש אחר הצהריים ואל תוך הלילה, ואלו שמות המעצבות המשתתפות: יערה לנדאו – One and Many, עדי שפירא – Wapa Studio, סטודיו לקרמיקה – מיכל קרן גלמן, הקרמיקאיות רינת בר נצר והילה דרור, דרך הבד בוטיק להשראה וכמובן – רינת ולימור מ-*Fine Lab. כדאי להירשם לאירוע בדף הפייסבוק כבר מעכשיו כדי להתעדכן במבצעים, במתנות ובכל המוצרים שיהיו שם (אני ממליצה להגיע עם רשימת קניות כדי לא להסתחרר מהמבחר). מקווה לפגוש אתכם שם!
[…] מעצבת שחוגגת את הלבן […]