• hp-cat-words
מילים

תחנות השראה | פרוייקט בלוגרים לחנוכה | חדוה | 3 בדצמבר 2013

חנוכיות מיוחדות בתי נר סימון סולומון

בתי נר מקרמיקה, סימון סולומון

תחנות ההשראה שלי:
מעל האוקיינוס האטלנטי | ספר במיטה | שיחות אל תוך הלילה | חיבור לאינטרנט | בית

פוסטרים עם ציטוטים, אף פעם לא מאוחר

It's never too late to be someone you want to be -פוסטר מאטסי

מה שאני עומדת לומר נדיר אצל אנשים בתחום שלי (איזה מהתחומים? אני מתכוונת לתחום העיצוב): טקסטים חזקים אצלי הרבה יותר מתמונות. ועם זאת, כשהתחלתי לחשוב על תחנות ההשראה שלי (בזכות איריס שיזמה את הפרויקט המקסים הזה) המוח שלי הוצף בתמונות.

תמונה ראשונה: על מטוס בין נתב"ג לניו יורק, בין בית לבית

בהתחשב בעובדה שעליתי לארץ עוד לפני שאני זוכרת את עצמי (וגם לפני כן היינו בארץ הרבה) זה אולי קצת מוזר כמה שאחד הטקסים המעצבים של חיי הוא טיסה מניו יורק לישראל ובחזרה וכמה שאחד הרגשות המשמעותיים בחיי הוא געגוע עמוק לשם. בכל קיץ בילדותי הייתי טסה לסבא וסבתא שלי שחיו בברוקלין ומבלה אצלם בין חמישה לשישה שבועות מתוך החופש הגדול. אני זוכרת מזה בעיקר את חווית העצמאות הגדולה (טסתי לבד מגיל תשע), את המחשבות שהעסיקו אותי בזמן הטיסה הארוכה, את הריח הכל כך מוכר (וכל כך שונה!) בשדה התעופה קנדי שעד היום מרגיש לי כמו ריח של בית. הקיצים שלי בברוקלין הם בבירור חלק גדול ממי שאני, אבל השעות במטוס הן משמעותיות לא פחות. עד כמה שאני שונאת לטוס (השמטתי מהתיאור הרומנטי את הבחילות וההקאות) ועד כמה שהטיסות שלי בשנים האחרונות ממוקדות מטרה (בדרך כלל לתערוכת עיצוב כלשהי), לפעמים מתחשק לי פשוט להיות במטוס 11 שעות, ללא מטרה. יש לי הרגשה שדברים טובים יכולים לצמוח מזה.

תמונה שנייה: ספר במיטה

חדר ורוד-לבן, מנורת לילה כבויה ושמיכה שמתחתיה נשמעים קולות שדומים באופן חשוד לצליל של דפים מתהפכים – ככה היו נראים רוב הלילות בגיל שבו עוד היתה לי שעת שינה קבועה וככה כנראה למדתי לקרוא מהר ולהרוס לעצמי את המיקוד בעין השמאלית. עשרים פלוס שנים קדימה וגם השבוע יכולתם למצוא אותי נכנסת למיטה בשתיים בלילה (אחרי שערכתי את הניוזלטר הראשון של Paper Bella) ובמקום לישון – גועה בבכי על גורלם של הייזל וגאס ב"אשמת הכוכבים" שאני קוראת באייפד עם עין אחת עצומה (רק ככה השורות לא קופצות לי כשאני עייפה) כשכף הרגל של בני היקר תקועה עמוק בתוך הצלע שלי (עד מתי הם הולכים מתוך שינה לחדר השינה של ההורים?). אותו דבר קרה גם שני לילות קודם, רק עם ספר אחר. כתבתי כאן לא מעט על האהבה שלי לספרים ולמילה הכתובה, על כך שהתחום הראשון שאליו פניתי היה ספרות (ואפילו כתבתי במשך כשנתיים בלוג הספרים הנהדר בלי ניקוד – שכעת חמוטל ילין מנהלת). משום מה תמיד היתה לי הרגשה שאני מוכרחה לבחור בין ספרים לעיצוב, ולפני כמה שנים הבנתי שזה לא כך, שהם שניהם קשורים בנפשי. אני אוהבת לקשר ביניהם ואוהבת אנשים ומעצבים שעושים זאת היטב, כמו חברתי ליסה בורג'נס שהיתה תסריטאית ב"וויל וגרייס", עיצבה בית שנראה לקוח מדפיו של ספר, פתחה בלוג על עיצוב הבית הזה שבו היא כותבת הרבה גם על קבוצת בלומסברי (קבוצת סופרים בריטית שעל חבריה נמנית בין השאר וירג'יניה וולף) ועכשיו כותבת ספר עיצוב שאני בטוחה שאהבת הספרים תבוא בו לידי ביטוי.

עציצים מיוחדים, מתנות מיוחדות, כיתוב

עציץ talk to me לקנייה באטסי

תמונה שלישית: שיחות אל תוך הלילה -או- חיבור לאינטרנט

אני שונאת לדבר בטלפון. שונאת. ועם זאת, התמונה השלישית שעלתה במוחי היא גיל 16, רצפת החדר שלי (כבר לא ורוד-לבן), טלפון אלחוטי, ארבע לפנות בוקר. מאז השיחות של גיל 16 לפנות בוקר (שארכו שעות על גבי שעות שחלקן שתיקות ארוכות ומלמולים חסרי פשר – זה כנראה מה שקורה כשלא את משלמת את חשבון הטלפון) הטלפונים הספיקו לשנות צורה לפחות עשרים פעם וגם השיחות שלי השתנו ועברו להתנהל בעיקר בכתיבה. בגיל 19 גיליתי את הפורומים ואחר כך את טוויטר ולבסוף את הקבוצה הסודית האהובה עליי בפייסבוק. רוב החברות הטובות והקרובות והאמיתיות שלי כיום החלו את דרכן לליבי דרך הבלוג שלהן, ציוץ בטוויטר או סטטוס בפייסבוק. כשרק פתחתי את הבלוג שלי בצורתו הראשונית והבוסרית באנגלית, התגבשה בטוויטר מעין חבורת בלוגרי-עיצוב-לא-אמריקאיים שחבריה הם עד היום חבריי הקרובים, והלב שלי מתרחב כשאני רואה איזו דרך עברנו וכמה צמחנו. אם יש לכם שעה פנויה הבוקר, כדאי לכם להיכנס לבלוגים ולפרויקטים שלהם: Bright Bazaar, Scandinavian Chic, Heart Home Magazine, Happy Interior Blog, CreamyLife. בנות באבלס ובלוגריות כמו איריס ועינת בהחלט נכנסות לקטגוריה הזו והשיחות האלה נותנות לי השראה, מעשירות אותי, מלמדות אותי ופשוט משמחות אותי.

בית מעיסת נייר, לקנייה באטסי

בית מעיסת נייר, לקנייה באטסי

תמונה רביעית: בית

מה זה בית בשבילי? במובנים מסוימים, שילוב של כל מה שכתבתי למעלה. אהבה. משפחה. עיצוב בעיניי מקבל את המשמעות שלו, את הצידוק הקיומי שלו, מהדבר הזה, מהמהות הזו שהיא "בית". לפני כמה שבועות ביקשתי מהחברים בדף הפייסבוק להשלים את המשפט: בשביל להרגיש בבית, אני חייב/ת שיהיה בו… התשובות הפתיעו אותי והבהירו לי כמה חמקמק המושג הזה של הבית – לא ארבעת הקירות והמספר הלא ידוע של המטרים, אלא מה שיש ביניהם ומה שיש בתוכנו כתוצאה ממנו. כמה מהתשובות: מטרפה, מייבש חסה, ספרים, צמר ומסרגות, מכונת קפה, שולחן אוכל. מהו הדבר הזה בשבילכם?

how strange it is to be anything at all - שרשרת לקנייה באטסי

how strange it is to be anything at all – שרשרת לקנייה באטסי

תמונות (של מוצרים מתוך אטסי): 1 | 2 | 3 | 4 | 5

הפוסט הזה נכתב בזכות איריס פוגל בן-חמו מהבלוג Colourful Way והפרויקט שהיא יזמה במטרה להפיץ השראה ואור בחנוכה. לקריאת פוסטים נוספים בפרויקט:

איריס פוגל בן חמו – Colourful Way

בועז כהן – לונדון קולינג

שלי גרוס – המלבישה

אורית גידלי – ג'ינג'

דניה ויינר ודיאנה לינדר- מתכוניישן

 

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

יש 6 תגובות לפוסט

  1. כל כך כיף לקרוא את הפוסטים שלך…תענוג!

  2. מאת שלי:

    איזה יופי! מלא קסם. שוב יש לי חשק ללכת לקנות לעצמי פרחים ורודים ולאבד שליטה באטסי

  3. מאת Efrat:

    ככ נעים לקרוא את הפוסט שלך ולהרגיש בבית :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים