מסקנדינביה בשמחה: שיחה עם מעצבת המותג איזק | | 17 בדצמבר 2013
סקנדינביה. חבל הארץ שרק אזכור שמו מעלה מבט חולמני בעיני כל חובב עיצוב מתחיל בזכות שמות כמו פנטון, אלטו, יאקובסן ווגנר שמוכרים לנו בתור כיסאות או גופי תאורה, ובעצם שייכים למעצבים האלמותיים שמאחוריהם. כמו כל בלוגרית עיצוב מן המניין, גם אני מתלהבת מהיכולת שלי לזהות כיסא פנטון ממרחק קילומטר, ועם זאת (אולי כי בבסיסי אני לא משוגעת על עיצוב מודרני) אני יותר מתלהבת מאסוציאציות אחרות שמתקשרות לי עם סקנדינביה: המומינים, בלוגי עיצוב משגעים, חברתי הנורווגית דגני וחברתי הישרא-שוודית אלינור. את כל אלה אני יכולה להכניס תחת הכותרת "דברים שאותי משמחים". ומה עוד נכנס תחת הכותרת הזו? מותג העיצוב ISAK, ובעיקר הטפטים שלו.
את ISAK הכירה לי תפארת ליפשיץ, חברה, מעצבת והום סטייליסטית מופלאה, לפני כמה שנים. מעט אחר כך כתבה רונית כפיר על הטפטים של המותג בבלוג שלה וקצת אחר כך הרימו בקאס אוסטרליה את הכפפה והחלו לייבא את הצבעוניות הנפלאה שהיא איזק. איזק הוא בעצם קיצור שמה של סנדרה איזקסון, מעצבת גרפית ומאיירת משוודיה, שהקימה את המותג כמעט בטעות כשנאלצה לג'גל בין הריון מתקדם (ובהמשך – תינוק טרי), לימודים לתואר שני בדנמרק ומעבר לאנגליה. העיתוי המושלם להשקת מותג חדש מאפס, נכון? אבל האמת היא שדווקא הפרט הזה שבה את ליבי, כי התהליך הזה כל כך תואם את מה שעבר עליי (ומה שאני רואה שעובר על נשים רבות אחרות) לאחר הלידה. ואם גם לכם הפרט הזה (או התמונות!) עשה חשק לשמוע עוד על איזק – אתם יותר ממוזמנים לקרוא את הראיון שערכתי השבוע עם סנדרה בעזרתם האדיבה של מיקי ופז מקאס אוסטרליה:
סנדרה איזקסון ובנה תיאו – שעם לידתו הושק המותג
חדוה: ספרי לי על ההתחלה של איזק. מה הגיע הראשון – הטפטים או שאר הפריטים? ומאיפה בכלל הגיע הרעיון?
סנדרה: אחרי שילדתי את תיאו והמשכתי ללכת לאוניברסיטה בדנמרק, עברנו סוף סוף לאנגליה. התואר השני היה בידיי, ואני הייתי צריכה להעביר איכשהו את הפרויקטים שעבדתי עליהם כפרילנסרית בתור סטודנטית לעבודה שוטפת באנגליה. עיצבתי ואיירתי בעיקר לוגואים וכריכות לספרים עבור חברות סקנדינביות ובריטיות. עבדתי מהבית בלילות ובשעות שתיאו ישן. לא הרגשתי בנוח עם העבודות שקיבלתי – זה לא מה שרציתי לעשות, אבל לא היו לי בכלל קשרים באנגליה, וגם לא חברים, ובן-זוגי היה בנסיעות עבודה רוב הזמן. הייתי זקוקה לציוד בשביל תיאו – צלחות, צעצועים, חפצים. והכל היה כל כך מכוער. חיפשתי דברים יפים יותר ופשוט לא מצאתי. בד בבד, היה לי קשה להסתפק ביצירת איורים בלבד, רציתי לעצב את המוצר עצמו. ובן הזוג שלי היה בנסיעת עבודה בת חודשיים, חשבתי שאני הולכת להשתגע. וכך נולד הרעיון של איזק. אם אני לא יכולה למצוא את עבודת החלומות שלי – אני אצור אותה בעצמי! זה מה שחשבתי. וככה יהיו לי גם דברים יפים לתינוק שלי והיצירה תסיח את דעתי מהתקופה הקשה. הפריטים הראשונים שעיצבתי היו החפצים שחיפשתי ולא מצאתי עבור תיאו – תמונות יפות לחדר שלו, כאלה שיעזרו לו ללמוד את האל"ף-בי"ת ומספרים. כוסות וכלים מותאמים ובטוחים לילדים.
חדוה: וזהו, פשוט התחלת?
סנדרה: לא נראה לי שידעתי בכלל שאני צריכה לחשוש. המשכתי לקחת עבודות פרילאנס ובעזרתן כיסיתי את ההוצאות של איזק. אבל לו הייתי יודעת את כמות העבודה והסיכונים, ייתכן שלא הייתי נכנסת לזה בכלל. השקתי את הקולקציה הראשונה של איזק בתערוכת פורמקס בשטוקהולם מתוך סנטימנטליות – שוודיה היא ארץ המקור שלי ושם אני גם מייצרת רבים מהפריטים. בתערוכה דיברתי עם עיתונאית ממגזין Elle Deco הבריטי והיא התלהבה מהמוצרים וכתבה עליהם אייטם שהתפרסם בדיוק בזמן שהצגתי אותם בתערוכה בלונדון. התזמון לא יכול היה להיות טוב יותר. העסק התחיל לפרוח ובן הזוג שלי התחיל לעבוד באיזק. נולד לנו תינוק נוסף, אידן, ומכיוון שהוא ינק, הוא בא איתי לכל מקום. כשהוא היה בן 4 חודשים הצגנו בתערוכה גדולה ופשוט עיצבנו את הדוכן שלנו כחדר תינוקות. בכל פעם שהוא נרדם, הנחנו אותו בעריסה. עם התינוק הבא זה כבר לא עבד- לא הסכימו להכניס אותנו לתערוכה בארה"ב כי לא היה להם ביטוח לתינוקות. בסוף פשוט קיימתי את כל הפגישות שם במשרדים.
חדוה: אז העסק ממש צמח עם המשפחה. זה היה קשה?
סנדרה: אני מאמינה גדולה בכך שכשההורים מאושרים, גם הילדים צומחים להיות מאושרים, ואני מקווה גם שאני נותנת לילדים שלי דוגמה בקשר לשילוב של משפחה וקריירה. זה לא קל לעיתים – בן הזוג שלי עדיין עובד רחוק ונעדר לתקופות ארוכות ואני לא מאוד מתוכננת מטבעי אז זה קשה, אבל בחיים לא הייתי מחזירה את הגלגל אחורה. היה לנו מזל גדול וקיבלנו הרבה אהבה מהתקשורת בשלב מוקדם יחסית וכך העסק צמח גם בכוחות עצמו, באופן כמעט אורגני.
חדוה: המוטו של איזק הוא "חפצים יפים ושמחים" – מה המשמעות שלו עבורך ואיך זה מתבטא בתהליך העיצוב?
סנדרה: כשהחלטתי לפתוח עסק כזה, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שהמוצרים צריכים להיות פשוטים, פונקציונאליים, עם העיצוב בראש העדיפויות, ללא הגזמות וקשקושים ועם הרבה כיף ושמחה. בקצרה: חפצים יפים ומשמחים. וככה נולד המוטו. לדעתי זה היה אפילו לפני השם של המותג. השם הוא כמובן קיצור של שם המשפחה שלי – איזקסון. רציתי משהו קצת גברי, כי העיצובים נוטים להיות נשיים. הרעיון הוא לקחת חפצים של יום יום ופשוט… לשפר אותם. להוסיף להם את אלמנט ההנאה. איכות, כיף ופונקציונליות הם לב ליבו של האתוס, ותמיד יהיו.
חדוה: לכל איור אצלך יש סיפור – זה ברור אפילו ממבט קל במוצרים ומתבהר עוד יותר כשנכנסים לאתר שלך, שבו יש סיפורי רקע, מתכונים ואפילו סרטוני וידאו. אז מה מגיע קודם: העיצוב או הסיפור?
סנדרה: לפעמים הסיפור מגיע קודם ולפעמים האיור, ואז אני מחברת אותם כמו פאזל. אני נורא אוהבת להוסיף את הממד הזה למוצר: זו לא סתם כוס, זו כוס מעוצבת, ולא סתם כוס מעוצבת אלא כוס מעוצבת עם סיפור מאחוריה, כזו שמגיעה באריזה יפהפייה כשהסיפור מודפס על גב אריזת המתנה. בסופו של דבר, הכל הופך לחלק מהחפץ שאת מחזיקה ביד.
חדוה: אחד הדברים שאני אוהבת באיזק הוא שהכל מעוצב באופן מאוד סקנדינבי – אבל לא סקנדינבי באופן קלישאתי. את יכולה לספר על ההשראה שלך? והאם המעבר לאנגליה שינה משהו בהיבט הזה?
סנדרה: אני תמיד אומרת שאיזק זו הדרך שלי ליצור לעצמי את שוודיה שלי כאן באנגליה – כי אני כל כך מתגעגעת! אני מקבלת ההשראה מאנשים ומהדברים המצחיקים שמייחדים אותם. מטיולים ומצבעים. מהילדים שלי. מסקנדינביה שבה גדלתי, מהיערות שבהם גרתי. מהאנשים שהשארתי מאחור.
חדוה: מה את יכולה לספר לי על הקולקציה החדשה?מה יש בה?
סנדרה: הפעם אני מתנסה במשהו חדש – אני מאיירת טקסטים של אחרים! טוב, לא טקסטים חדשים, אלא אגדות עם ישנות. בקולקציית האביב-קיץ של 2014 יהיו 4 אגדות שונות: יאוואטה (אגדה אינדיאנית), עלי באבא, זהבה ושלושת הדובים ואגדת עם רוסית עתיקה בשם השועל והארנבת. האיורים האלה יגיעו בצורת מגשים, תמונות ועוד הקבה חפצים שמחים ויפים! יהיו גם עיצובים חדשים לטפטים ולמגבות כותנה וגם שיתוף פעולה עם חברה קוריאנית, כולל קופסאות אוכל, בקבוקים, מימיות ועוד. אני משתפת פעולה גם עם חברה בשם NARA ויחד אנחנו עובדות על מצעים וכלי מיטה.
חדוה: בדף הפייסבוק של איזק ראיתי שאת מעורבת מאוד בצדקה וכרגע יש לך מכירה פומבית באיביי שהכמסותיה ייתרמו?
סנדרה: בכל שנה יש לנו פעילות פייסבוק לקראת חג המולד, והשנה החלטתי לחבר את זה לארגון צדקה שאני מאמינה בו. לארגון קוראים ילדים על הקצה (Children on the Edge) והקימה אותו אניטה רודיק, המייסדת של Body Shop. לאחר שהיא מכרה את החברה שלה ללוריאל, הארגון הפך לעצמאי. אני מכירה את האנשים שם באופן אישי ויודעת שכל הרווחים הולכים היישר לילדים ולא מתעכבים בדרך. בכל יום ראשון עד חג המולד אנחנו מעמידים למכרז באיביי 4 קופסאות של מוצרי איזק ועוד חברות שמשתתפות וכל הכסף מועבר לילדים. אז אתם מוזמנים להשתתף!
כמה שזה מעניין לשמוע איך זה קורה, וכמה שזה מדהים להבין שלידה היא זרז למימוש עצמי. תודה על פוסט שמניע לי את הגלגלים בראש
תודה *לך* על תגובה מקסימה :)
היא נראית כמו אישה מקסימה. פוסט מעורר מחשבה
בהחלט, ממש כיף להיווכח שמעצב/ת שאני אוהבת הם מקסימים גם באופי ולא רק בכישרון…
[…] הכל, אחד האלמנטים החשובים ביותר מבחינתי ב-Rooms and Words הוא האנשים, ואלמנט נוסף וחשוב הוא המילים (או כמו שאחותי היתה אומרת […]