יד שנייה: אהבה במבט ראשון | | 22 באוקטובר 2013
לפעמים קצת מתסכל לכתוב על עיצוב בישראל. קשה למצוא רהיטים איכותיים שהמחיר שלהם לא בשמיים, אם רוצים להתנסות בDIY בשביל לחסוך כסף או אפילו סתם כדי ליצור משהו לבד – החומרים לא זמינים ולפעמים אפילו יקרים יותר מאשר המוצר המוגמר ומרגע שבעלי החנויות (חוץ מכמה צדיקים בסדום) הבינו שווינטאג' מוכר, מחירי הרהיטים יד שנייה הרקיעו שחקים – כאשר בתמורה, המבחר מצומצם והרהיטים בדרך כלל לא במצב טוב. זה בסדר, חלק מהכיף הגדול של קניית רהיטים יד שנייה היא השיפוץ והחידוש שלהם, אבל כשאפילו לפני שיפוץ הם עולים יותר מאשר הרהיט המקביל באיקאה – זה כבר לא משתלם כלכלית, והאמת היא שזה גם מוציא את החשק, לא?
שולחן וכיסאות שלצערי כבר נמכרו. ברקע (מימין): ארון הסקרטייר החדש שלנו! צילום: זיו שדה למגזין F.O.D
כבר חשבתי שנגזר עליי לקנא בחברותיי הבלוגריות מארצות הברית שצריכות רק לבחור בין ספה ב-50 דולר לבין סט כורסאות ב-65 דולר לבין מראות יפהפיות ב-15 דולר לעד. כאשר ירון, היחצן של דנדש, פנה אליי לפני כמה חודשים, לא פיתחתי ציפיות גבוהות. בעלי וחמותי ביקרו בחנות ברמת גן (מול קניון איילון) כבר לפני כמה חודשים והתלהבו, אבל אני הייתי צריכה לראות בשביל להאמין. לפני שבועיים, אחרי החופש הגדול, אירועי הקיץ, החגים ומחלות החורף שהקדימו, התפנו לי כמה שעות והתחשק לי לראות משהו חדש. כבר כשנכנסתי לחנות, התלהבתי מתיבה שהבן שלי, אילו היה שם, היה קורא לה "תיבת אוצר". אבל אחרי שנכנסתי פנימה אל החנות הבנתי שזו רק היתה ההתחלה.
כורסאות יפהפיות. את האמצעית הייתי משאירה כמות שהיא. צילום: זיו שדה למגזין F.O.D
דנדש עברה לפני כמה חודשים מבנימינה לחלל גדול בגבול בני ברק-רמת גן מתוך כוונה להפוך לרשת שתפתח סניפים נוספים ברחבי הארץ. איש העסקים שפתח את המקום עשה זאת אחרי שראה רהיטים ישנים במצב טוב שנזרקו אל הרחוב והרגיש שחבל שלא ימצאו בית. עם הזמן התחילו בדנדש להביא גם יותר ויותר רהיטי יד שנייה, וינטאג' ועתיקות מארצות הברית ומצרפת, שמגיעים בקונטיינרים מדי שבוע-שבועיים, וכן עודפים סוג א' של חנויות עיצוב וריהוט בארץ. מגוון המקורות הזה בתוספת העובדה שבדנדש מקפידים למכור אך ורק רהיטים שלמים במצב מצוין (לא תראו שם שידה עם רגל חסרה או מגרה מעץ מרקיב) יוצרים מקום ששווה לבדוק ואפילו להגיע אליו במיוחד. לא, זה לא חזון אחרית הימים, והמחירים בדנדש לא משקפים את אלו שקינאתי בהם בפסקה הקודמת (אין כאן סט שולחן אוכל וכסאות ב-100 דולר, למשל), אבל כשמחשבים את המשלוח מחו"ל, את מצבם המצוין של הרהיטים ואת המגוון, מגלים שהמחירים הוגנים (וזה, לצערי, לא מובן מאליו). ארון הסקרטייר שקניתי שם (ארון שנפתח לפינת עבודה ובחלקו העליון יש מדפים עם ויטרינה, מימין בתמונה למעלה) עלה 2800 שקלים, ושולחן הקפה שקניתי לאמא שלי עלה 1000 שקלים – אבל השולחן המדהים הזה שעשוי משיש וברונזה (לצערי אין לי תמונה טובה) לא הייתי מוצאת בשום חנות מקבילה בארץ במחיר כזה. האמת היא שהמקום היחיד שבו ראיתי רהיט דומה הוא חנות עתיקות ברחוב פרישמן בתל אביב (חנות נהדרת, אגב!) שבה המחירים היו גבוהים בהרבה – כמו שאפשר לצפות מחנות עתיקות.
עוד תמונה של שולחן החלומות האבוד שלי. צילום: זיו שדה למגזין F.O.D
כשיצאתי מהחנות בידיים ריקות היה לי ברור שאשוב אליה בקרוב, אבל לא שיערתי שאחזור אליה כל כך מהר. אבל שולחן השיש ההוא פשוט לא יצא לי מהראש וכשהתיישבתי מול המחשב בשביל מנת הבלוגים היומית שלי – הפוסט הזה, עם ארון הסקרטייר הזהה בדיוק למה שראיתי בדנדש, לא נתן לי מנוח. כשהגעתי לשם למחרת בצהריים וראיתי שהשולחן והארון עדיין שם כמעט קפצתי משמחה. הספה שעליה שמתי את העין (כאן באינסטגרם שלי), אגב, כבר נמכרה וטוב שכך, כי מרוב שהתאהבתי בה הייתי מוכנה להתעלם מהעובדה שאין לי ממש מקום בשבילה. הארון, מתנת יום הולדת מאוחרת לבעלי, מחכה לעבור למקומו הקבוע ברגע שנצליח למכור את פינת העבודה הישנה שלנו, ואילו שולחן הקפה נשלח היישר לסלון של ההורים שלי, שם הוא ממתין שתצטרף אליו ספה חדשה במקום זאת שממתינה להחלפה כבר כ-15 שנה.
כורסאות יפהפיות בדנדש. צילום: זיו שדה למגזין F.O.D
אני יודעת שכשאני כותבת פוסט כזה, יש מי שחושב שמדובר בתוכן יחצני או בתשלום. אני מאוד מאמינה בשיתופי פעולה בין בלוגרים לבין חברות (לדוגמה, סדרת הסרטונים בשיתוף בין בונז'ור לבין דנה ישראלי ואפרת מ"מה את עושה כל היום" וגם שיתוף הפעולה שיזמתי אני בין בלוגריות ומעצבות לבין ביתילדים.קום), אבל אני מאמינה עוד יותר בשקיפות, וכאשר יהיה כאן תוכן כזה, אני מבטיחה שתדעו את זה גם בלי להסתכל באותיות הקטנות ושיהיה בו ערך מוסף. כשאני כותבת על חנויות, מקומות או עסקים מתחום העיצוב, הסיבה היא שאני מאמינה בהם ואוהבת אותם ומתלהבת מהם כל כך שאני חייבת לשתף. זה המקרה גם כשמדובר בדנדש. מאוכזבי שוק הפשפשים, מחפשי ריהוט מיוחד ואיכותי במצב מצוין, ו… נו טוב, גם מעריצי נינט (שהצטיידה שם ברהיטים עם מושיק גלאמין) – זה המקום בשבילכם. רק תעשו לי טובה, אם אתם רואים שם ספה עם רגליים וזרועות מרופדות, תשמרו לי עליה ותקראו לי מייד? בבקשה?!
הנה כמה מהפריטים והרהיטים שראיתי בדנדש ואהבתי, כולל המלצות לשילוב שלהם בעיצוב החדר. אני ממליצה לעקוב אחרי דף הפייסבוק של דנדש כי הם מעלים אליו תמונות של הרהיטים המתעדכנים בחנות. כל התמונות בגוף הפוסט הן באדיבות זיו שדה המוכשר, מתוך הפקת אופנה עבור מגזין F.O.D: 
דנדש, רחוב ששת הימים 16, בני ברק
איזה יופי של פוסט. שבוע הבא אהיה שם באזור ואכנס לחנות. השולחן העגול הזה פשוט מדהים, הלוואי והייתי מוצאת משהו דומה…
תודה, מקו! יש שם כמה דברים עוצרי נשימה. גם אני צריכה לחזור ולחפש שולחן אוכל כמו ההוא מהתמונה.
תענוג של פוסט, אני כבר שבוע פלוס מתכננת להגיע לחנות ועכשיו
דירבנת אותי ממש. מחר אני שם. נקודה. לילה טוב
תודה, עידית!
וואו!
עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שביקרתי בדנדש..
ממש עשית לי חשק!
פוסט משגע!
כן, דנדש היא חנות נפלאה והרהיטים במחיר יחסית הגיוני למה שמקבלים, אך עדיין, מאוד מאוד יקר שם. כורסא ב1000-1200 ש"ח לא בדיוק פותרת את הצורך הכלכלי שבגללו (אני לפחות) פונה ליד שניה. מצד שני אין ספק שמבחינת עיצוב היא בהחלט מספקת את הסחורה :)
עדי, אני בהחלט מסכימה איתך שזו לא חנות שאפנה אליה כדי לחסוך בכסף (אם כי הבעלים טוענים שיש שם מציאות יפות גם בתחום העודפים – לא בדקתי כי אני לא אוהבת את הסגנון). מה שכן, בתור חנות של רהיטי וינטאג' במצב מעולה ובהיצע גדול – היא לא יקרה בכלל.
פוסט מקסים ונפלא, ממש היה כיף לקרוא. אני מסכימה איתך לחלוטין על הבאסה שרהיטי יד שניה וינטג' עולים הרבה יותר מדי ביחס למצבם, כי רוב הסוחרים במדינה הבינה את הפרינציפ.
תודה, לירון!
אוהבים חנויות יד שנייה? אינדקס חנויות יד שנייה נוצר במיוחד בשבילכם. באינדקס מופיעות מעל אלף חנויות יד שנייה ברחבי הארץ. עליזה יתום – יוזמת ומנהלת האינדקס