בפורים הזה אני רוצה להתחפש לבלוגרית. | | 23 במרץ 2016
אולי שמתם לב שכבר כמעט שנה שממש, אבל ממש שקט כאן.
בשנה הזו קרו המון דברים, ובעיקר דבר אחד חשוב, ואני מתחילה להשלים עם העובדה שאני כבר לא ממש יכולה לקרוא לעצמי בלוגרית.
אבל בפורים הזה אני רוצה להתחפש לבלוגרית. לבלוגרית שהייתי.
בפורים הזה אני רוצה להביט חצי מבפנים – חצי מבחוץ על קהילת הבלוגינג המופלאה שצמחה כאן ולהגיד תודה.
כשהתחלתי, הרבה לפני שהאתר הזה בעברית היה קיים, עוד לא היו ממש בלוגים של עיצוב בישראל, או בעברית. קרן שביט היתה פחות או יותר היחידה (והיו חלוצות בלוגינג התחום הקראפט והיצירה כמו דנה ישראלי ועופרה רון-מזור.)
בשבילי, לקרוא בלוגים ולהיות בקשר עם הבלוגרים שמאחוריהם ועם חברותיי המגיבות – זו היתה עבורי דרך למצוא קהילה שאין לה שום מכנה משותף חוץ מהאהבה המשותפת לעיצוב, האובססיה לכתיבה ולמציאת משמעות בתוך היופי. קהילה של אנשים שחלקם הגדול הפך לחברים.
ואז קרה הבלוג ואיתו צמחה גם הקהילה של האנשים המופלאים שהפכו לקוראים קבועים או מזדמנים, וחברים וחברות בכתבו בעצמם בלוגים, בארץ ובעולם. לדוגמה, קהילת באבלס של כמה מהבלוגריות האהובות עליי בישראל.
והקהילה הזו היתה שם גם כשהבלוג הפך עבורי לקריירה – תמכה באירועים שתכננתי, שיתפה כתבות, באה לבקר בירידים ונתנה פידבק – חיובי או שלילי וכל כך חשוב. זו גם היתה הקהילה שבאה, הזמינה, שיתפה ותמכה כשתמר ואני התחלנו ללמד סדנאות לשיווק באינסטגרם ובפינטרסט. כי כל כך הרבה מהקהילה הזו היו נשים מדהימות (וכמה גברים) שבעצמן מנהלות ביד רמה עסקים בתחום העיצוב והלייפסטייל והזדהו עם הצורך לשווק באמצעים שבהן אנחנו אוספות השראה.
עכשיו, כשדי בטוח שלא יהיו עוד פוסטים בבלוג הזה כי אני מתמקדת בסטארט אפ שלי, אני רוצה להתחפש לבלוגרית עוד פעם אחת אחרונה, ולומר תודה. פשוט תודה.
תודה שהייתם כאן. תודה שקראתם. תודה שכתבתם לי – בתגובות או במייל. יש אנשים שבאו לכאן כדי לקבל השראה— תדעו, שאתם הייתם ועדיין השראה עבורי. ותהיו בקשר, כן? פורים שמח!
אוהבת,
חדוה
[תמונה: Cocorrina]
facebook
rss
linkdin
twitter
t
f
